במדור זה מוגשים תקצירים ממאמרים עדכניים מהספרות הרפואית העולמית, העוסקים במחלת הארכנואידיטיס על כלל מרכיביה, בכאב כרוני על רקע נוירופתי, בבעיות וכאבי גב בהקשר של ארכנואידיטיס ובהפרעות החולקות תסמינים עם ארכנואידיטיס (כגון, פיברומיאלגיה).
 
 ארכנואידיטיס הדבקותית בעמוד שדרה מותני
ארכנואידיטיס של עמוד שדרה היא תהליך דלקתי המערב את שלושת קרומי מערכת העצבים (המנניגים), כמו גם את שורשי העצבים. היא גורמת לתסמינים עקביים בקרב 6%-16% מהמטופלים לאחר ניתוח. למרות שניתוח גב הוא הגורם הנפוץ ביותר הקשור עם ארכנואידיטיס, קיימים דיווחים רבים על גורמים נוספים, כולל זיהומים, הזרקת סטרואידים לתוך תעלת עמוד השדרה או חומרי הרדמה, טראומה, דימום תת עכבישי, וחומר ניגודי במיאלוגרפיה – הן על בסיס שומן והן על בסיס מים. בעבר, חומר ניגודי על בסיס שומן שהוזרק לתעלת עמוד השדרה (Pantopaque), היה כרוך בארכנואידיטיס, במיוחד כאשר חומר זה הוזרק לשק הטקאלי בערוב עם דם. ארכנואידיטיס על רקע לא ידוע, קיימת רק לעתים נדירות. הפתוגנזיס של ארכנואידיטיס בעמוד שדרה מותני, דומה לתהליך ריפוי של רקמות סרוטיות, כמו הפריטונאום. תסנין של תאים דלקתיים ותאים פיברינוגניים. הממצאים המיאלוגרפיים של ארכנואידיטיס התדבקותית כרונית, חולקו לשתי קבוצות על ידי Jorgensen et al: 1. תופעת השק הטקאלי "הריק". השק הטקאלי נראה הומוגני או בשל העדר שורשי עצבים או בשל נזק לשרוולי שורשי העצבים. בארכנואידיטיס מסוג 2. קיים מילוי דיפוזי או פגום בתעלת עמוד השדרה. הדמיית MRI מציגה רגישות של 92% וסגוליות של 100%. את המופע של ארכנואידיטיס ב-MRI ניתן לחלק ל-3 קבוצות: ממצאי ההדמייה בקבוצה 1 הם הרחבה של שורשי העצבים דבוקים הממוקמים מרכזית בשק הטקאלי. מטופלים המשתייכים לקבוצה 2 מציגים הדבקויות היקפיות של שורשי העצבים לקרומים, מה שמכונה "שק ריק". ממצאי ה-MRI בקבוצה 3 מראים גוש של רקמה רכה בתוך החלל הסובארכנואידלי. החלוקה על פי MRI בהתאם לחלוקתם של Jorgensen et al על פי מיאלוגרפיה: 2 הסוגים הראשונים נכללים בקבוצה 1 ואילו הסוג ה-3 שווה ערך לקבוצה 2 על פי Jorgensen et al.
 
 
האם מחלה ניוונית של עמוד שדרה יכולה לגרום לארכנואידיטיס? מחקר באמצעות MRI וסקירה ביקורתית של הספרות

תוצאות הדמייה של MRI נבדקו בקרב 165 מטופלים עם תסמינים המתאימים למחלה ניוונית של עמוד שדרה מותני. מטרת המחקר הייתה להעריך את יחסי הגומלין בין פיזור לא נורמאלי של שורשי העצבים ומחלה ניוונית של עמוד שדרה, בהעדר גורמי סיכון ידועים אחרים לארכנואידיטיס. הדבקויות מרכזיות של שורשי העצבים, נצפו בקרב 16 (9.7%) מטופלים וממצא זה היה קשור להיצרות של תעלת עמוד השדרה, לפחות ברמה אחת של עמוד השדרה, בכל המטופלים. היצרות של תעלת עמוד השדרה נצפתה בקרב 44 מטופלים, דבר אשר מצביע על הארעות של פיזור לא נורמאלי של שורשי העצבים בקרב 36% מתוך קבוצה זו. הדבקויות בשורשי העצבים היו קשורות להיצרות ראשונית של תעלת עמוד שדרה (10 מקרים), היצרות משנית לפריצה של דיסק (4 מקרים) וספונדילוליסטזיז (2 מקרים). התדבקויות שורשי העצבים נצפו ברמה אחת ב-9 מקרים והדבקויות מפושטות ל2-4 רמות, ב-7 מקרים. ב-5 מהם, נצפתה היצרות מרובת רמות, של עמוד השדרה. יתכן שההתדבקויות בשורשי העצבים, כפי שהן מתוארות כאן, נובעות רק בשל לחץ מכני על שורשי העצבים, בשונה מהמאפיינים המרכזיים של הדבקויות שורשי העצבים, כפי שהיא מתוארים בארכנואידיטיס הדבקותית בעמוד שדרה מותני. לא נמצא פיזור לא תקין של שורשי העצבים במצבים המצביעים על מחלה דיסק ניוונית, בהעדר היצרות של עמוד שדרה. לא היה באפשרותנו להדגים את יחסי הגומלין המתוארים בספרות בין מחלת דיסק ניוונית לבין ארכנואידיטיס ואנו מקיימים דיון המלווה בסקירה ביקורתית של הספרות. התדבקויות לא נורמליות של שורשי העצבים כפי שהן מתוארות במחלת הארכנואידיטיס, עלולות להופיע בהקשר להיצרות של תעלת עמוד השדרה, וזאת בהעדר גומרי סיכון אחרים, למרות שהסיבות לכך עדיין אינן ברורות. שינויים הדומים לארכנואידיטיס המפושטים מעבר לרמת חוליה אחת, הנם נדירים (7%), פרט למצבים בהם נוכחת היצרות תעלת עמוד השדרה בריבוי רמות (29%). מודעות לתופעה זו עשויה למנוע אבחנה לא נכונה של ארכנואידיטיס, הנוכחת במצבים של היצרות תעלת עמוד השדרה הניתנת לטיפול.

 
 

האם ארכנואדיטיס מקומית מגבירה את הלחץ בחלל התת-עכבישי: מחקר חישובי

רקע: ציסטות מוגדלות מלאות בנוזל הנוצרות בתוך חוט השדרה מוכרות בקרב 28% מהמטופלים שסבלו מפציעה בחוט השדרה. כיסים או תעלות אלה (Syrinxs) עלולים לגרום להפרעות נוירולוגיות ותוצאות הטיפולים המוצעים כיום, אינן משביעות רצון. הוצע שרקמת צלקת מקומית כמו בארכנואידיטיס, בתוך החלל הסובארכנואידלי, מעורבת בהיווצרות Syrinx ברמת הפציעה. מחקר זה בוחן את ההנחה שפעימות הלחץ בחלל הסובאכנואידלי המקורבות לנגעי הארכנואידיטיס חזקות יותר, דבר אשר עלול להוביל את הנוזל למלא את חוט השדרה ולתרום להיווצרות Syrinx.

שיטות: פותחה שיטה ממוחשבת הבודקת את הדינמיקה של זרימת נוזל עמוד השדרה בחלל הסובארכנואידלי. היא נבדקה במצב פיזיולוגי תקין ובמצב של נוכחות ארכנואידיטיס. נתונים לגבי זרימת הנוזל בתעלת עמוד השדרה, נלקחו ממחקרים שנערכו באמצעות MRI. ברמת הדגם, הוגדרה ארכנואידיטיס כמצב של חסימה "חורית-נקבוביתית" (בניגוד לחסימה מלאה) בחלל הסובארכנואידלי.

ממצאים: שיא לחץ הנוזל היה גבוה מעל לחסימה בהשוואה להעדר חסימה. שיא הלחץ היה תלוי תלות חזקה ביכולת החדירות בתוך החסימה.

אינטרפרטציה: העלייה בלחץ הסובארכנואילדלי על רקע ארכנואידיטיס, עלולה ליצור חדירה וזרימה של נוזל בתוך חוט השדרה ולהגביר את היווצרותם של תעלות Syrinx. תוצאות המחקר מציעות שראוי לבחון אסטרטגיות להפחית את שיא הלחץ הסיסטולי, כדי לטפל או למנוע סרינגומיאליה - syringomyelia.
 
 זריקה מן העבר: עדות פלאורוסקופית לנוכחות חומר ניגודי  מן העבר הרחוק

למרות שהדבר אינו שכיח, השפעות של שאריות חומר ניגודי בו נעשה שימוש לפני למעלה משני עשורים, אפשריות. תיאור מקרה זה מובא כדי לעורר את תשומת לבם של רופאים לגבי ההשלכות הקשות של שאריות חומר ניגודי על בסיס שומן בתוך החלל האינטרטקלי.

תיאור מקרה: אישה בת 70 עם עדות למחלת דיסק ניוונית, עברה סדרה של הזרקת סטרואידים לחלל האפידורלי. פלאורוסקופיה שנעשתה במהלך הפרוצדורה, גילתה שאריות מפושטות של  החומר הניגודי Pantopaque בחלל האינטרטקלי. הצלחנו בנוסף לזהות cc1 של Omnipaque לצד החומר הניגודי הראשון.

מסקנות: המטרה של תיאור המקרה הזה הנה להאיר את עיני הרופאים לסכנה הטמונה בהגברת הסיבוכים בפרוצדורות אינטרטקליות במטופלים עם שאריות של חומר ניגודי על בסיס שומן. חומר ניגודי כזה יכול להגביר את רמת הקושי בהתערבות טיפולית במצבי כאב ויתכן שהם מעלים את שיעור הסיבוכים הקשורים בזריקות אפידוראליות, כמו חדירה של קרום הדורה. נוכחות של שארית בכמות גדולה של חומר ניגודי על בסיס שומן בחלל האינטרטקלי, עלולה להוביל לאבחון מוטעה של שארית החומר כליפומה או דימום. כתוצאה מכך, המטפלים עלולים לחשוף את המטופל להתערבויות בלתי נחוצות. בנוסף לכך, בהזרקת סטרואידים, קיים חשש מאוד סביר להחמרת מצב של ארכנואידיטיס שנגרמה בשל החומר הניגודי, ולהגברת הסיבוכים במטופלים הסובלים מכאבי גב תחתון.

 Regional Anesthesia & Pain Medicine, January/February 2006 - Volume 31 - Issue 1 - pp 82-85
 
סרינגומיאליה שנגרמה בשל שאריות חומר ניגודי על בסיס שומן, בתעלת חוט השדרה
חומר ניגודי על בסיס שומן היה בשימוש מאז שנות המאה ה-20 המוקדמות ועד שלהי המאה ה-20כחומר רדיוגרפי לאיתור נגעים בעמוד שדרה וגידולים בחוט השדרה. חומרים אלה היו בשימוש עד אשר פותחו הטומוגרפיה הממוחשבת והדמיית התהודה המגנטית MRI  וכן חומרי ניגוד על בסיס מים. תופעות הלוואי של חומרי הניגוד על בסיס שומן, הן חריפות והן כרוניות, דווחו החל מאמצע המאה ה-20. במאמר זה המחברים מדווחים על מקרה של Syringomyelia שנגרמה בשל שאריות של חומר ניגודי על בסיס שומן במשך 44 שנה. Syringomyelia משנית לארכנואידיטיס הידבקותית adhesive arachnoiditis ש נגרמה על רקע חומר ניגודי על בסיס שומני, לאחר תקופה ארוכה מאוד, מוכרת היטב בספרות. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי, ניתוח החולה הראה ארכנואידיטיס קלה בלבד בגובה ה- Syringomyelia וכן שארית נוזלית ומוצקה של חומר ניגודי.
באופן כללי, חסימה של נוזל מערכת העצבים המרכזית (CSF) בשל הדבקויות בארכנואיד, נחשבת כגורם ל- Syringomyelia על רקע ארכנואידיטיס. המחברים מעריכים שבמקרה הנוכחי נוצרה ה- Syringomyelia על ידי מנגנון שונה מזה המדווח במקרים קודמים, בספרות הרפואית,קרי: נראה שחומר הניגוד עצמו גרם לחסימת הזרימה של נוזל מערכת העצבים המרכזית ובכך גרם להפרעות בלחץ בתוך תעלת חוט השדרה.

J Neurosurg Spine 8:169–173, 2008

 
תפקיד המערכת החיסונית בכאב כרוני

במהלך שני העשורים האחרונים, התמקד המדע בצורה משמעותית בחקר מנגנוני הכאב הכרוני, במיוחד בתהליכים המובילים לרגישות לא נורמלית – כאב ספונטני ללא כל גירוי ו-hyperalgesia, שני מצבים הקשורים בכאב הכרוני. מזה זמן הוכר בכך שמתווכים שונים המשוחררים מתאי חיסון, יכולים לתרום למצבים עקשניים אלה והם פעילים במנגנון הכאב הכרוני. יחד עם זאת, רק לאחרונה נעשה ברור יותר שלתוצרים של תאי המערכת החיסונית, יש תפקיד מרכזי לא רק בכאב על רקע מצב דלקתי, אלא גם בכאב נוירופתי על רקע נזק לעצבים פריפריים או למערכת העצבים המרכזית.

 
 
ביולוגיה וטיפול בפיברומיאלגיה: הכאב בתסמונת פיברומיאלגיה
כאבי פיברומיאלגיה שכיחים מאוד באוכלוסייה הכללית, אך הפתוגנזיס של תופעה זו, איננו ברור עדיין. מחקרים עדכניים רבים הדגישו את תפקידה של מערכת העצבים המרכזית ביצירת תהליכי כאב פתולוגיים בפיברומיאלגיה, כולל רגישות מרכזית - central sensitization ועיכוב (אינהיביציה) מופרע של הכאב. יחד עם זאת, מתגברות העדויות שהרקמות בפריפריה רלוונטיות בתרומתן לגירויי כאב שעלולים ליצור או לשמר רגישות מרכזית, או שניהם גם יחד. ידוע היטב שכאב nociception מתמשך או חזק עלול להוביל לשינויים נוירופלסטיים בחוט השדרה ובמוח, דבר שגורם לרגישות מרכזית וכאב. המנגנון הזה הנו החותם של פיברומיאלגיה ותסמונות כאב כרוני אחרות,  כולל תסמונת המעי הרגיז, הפרעות בפרק הטמפורומנדיבולרי, מיגרנה, כאבים בגב תחתון. חשוב לציין שלאחר שהתבססה הרגישות המרכזית נדרש גירוי נוסיספטיבי מינימאלי לשימורו של מצב הכאב. הוכח כי גורמים נוספים, כולל השפעות שליליות הנילוות למצב כאב מתמשך והפרעות בשינה, מהוות גורמים תורמים משמעותיים לתצוגה הקלינית של הכאב בפיברומיאלגיה. הבנה טובה יותר של המנגנונים ואת יחסי הגומלין שלהם לרגישות המרכזית ולכאבים הקליניים, תיצור הזדמנות לגישות חדשות למניעה וטיפול של פיברומיאלגיה ותסמונת כאב כרוניות נוספות.
 
 האצה באובדן החומר האפור במטופלים הסובלים מפיברומיאלגיה: תהליך הזדקנות מוקדם של המוח?
פיברומיאלגיה הנה הפרעה המאופיינת בכאבים מפושטים עקשניים ושכיחותה גבוהה יותר בקרב נשים. עד כה ההתייחסות אליה היתה כמחלה של השלד והשרירים או כבעיה נפשית. מידע עדכני שהצטבר בשנים האחרונות מציע כי יתכן שפיברומיאלגיה קשורה עם הפרעה בתפקוד של מערכת העצבים המרכזית. במחקר זה, בדקנו את השינויים האנטומיים במוח המופיעים בפיברומיאלגיה. באמצעות הדמיית המוח בתהודה מגנטית. בדקנו את מוחן של 10 נשים הסובלות מפיברומיאלגיה ו-10 נשים בריאות כקבוצת ביקורת. מצאנו שבקרב הנשים הסובלות מפיברומיאלגיה, ישנו אובדן משמעותי של נפח החומר האפור במוח ונמצאה ירידה פי 3.3 בירידת נפח החומר בהשוואה לקבוצת הגיל, בהשוואה לקבוצת הביקורת. ככל שהמחלה הייתה ממושכת יותר, כך גדול היה אובדן נפח החומר האפור, כאשר כל שנת מחלה בפיברומיאלגיה הייתה שוות ערך לאובדן של פי 9.5 בנפח החומר האפור, בהשוואה לתהליך הזדקנות רגיל. בנוסף לכך, התצוגה המוחית של החולות בפיברומיאלגיה מבחינת צפיפות החומר האפור האזורים שונים של המוח, הייתה נמוכה יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת. השינויים הנוירו-אנטומיים אותם ראינו בלוקות בפיברומיאלגיה, תרמו עדות נוספת למעורבות של מערכת העצבים המרכזית במחלה זו. הממצא המשמעותי הוא האצה של שינויים תלויי גיל בחומר המוחי עצמו. יתרה מכך, יתכן שהאזורים בהם הבחנו בשינויים האובייקטיביים, קשורים למאפיינים הבסיסיים של הבעיה, הכוללים בעיות רגשיות וכאבים כרוניים מפושטים.
 
 
 האטיולוגיה של תסמונת כשל ניתוח גב- Failed Back Surgery Syndrome

אופי המחקר: סקירה רטרוספקטיבית של רשומות רפואיות.

יעדים: לדווח על הנתונים האפידמיולוגיים לגבי האטיולוגיות הניתוחיות והלא ניתוחיות בתסמונת כשל ניתוח גב ((FBSS שנאספו משתי מרפאות חוץ למטופלים לאחר ניתוח גב.

סיכום נתוני הרקע: תסמונת כשל ניתוח גב הוצעה כאבחנה, אך זהו מונח לא מדויק הכולל בתוכו קבוצה הטרוגנית של הפרעות שהמשותף לכולן הוא תסמין הכאב לאחר ניתוח גב מותני. הספרות העכשווית מייחסת אטיולוגיות שונות לאבחנה של תסמונת כשל ניתוח גב, מנקודת המבט הניתוחית. למיטב ידיעתנו, אין בנמצא מחקר שבדק את ריבוי האבחנות הניתוחיות והלא ניתוחיות, העושה אבחנה מנקודת מבט ניתוחית ושאיננה ניתוחית.

שיטות: בשיטת ההכללה וההוצאה, פותחה רשימה של 42 מדדים ניתוחים ולא ניתוחים לאבחנה מבדל של תסמונת כשל ניתוח גב. ההחלטה לאיזו קטגוריה לשייך את האבחנה, ניתוחית ולא ניתוחית, הייתה תלויה בחלוקה כפי שהתפרסמה בספרות הרפואית העוסקת בתסמונת כשל ניתוח גב. כל אחד מהמחברים בדק את ההגדרות ולבסוף הגיעו להחלטה מוסכמת על כולם לגבי כל קטגוריה אבחנתית – הגורמים המוכללים בה והגורמים המוצאים ממנה. הנתונים לאחר מכן נאספו מתוך מסד הרשומות של שני המוסדות המעורבים במחקר, תוך חיפוש במילות המפתח: Discetomy, Laminectomy, Spinal Fusion, וזאת כדי לזהות את כל המטופלים שסבלו מאחד או משילוב של המצבים הבאים: כאב גב, כאבים בעכוז או בגפיים התחתונות, לאחר ניתוחי הגב שהוזכרו לעיל. כל גיליון כזה נבדק באופן פרטני כדי להפיק את המידע האפידמיולוגי.

תוצאות: נבדקו סך של 267 גיליונות מטופלים. 197 מהם עברו בדיקות כלליות. מתוכם, 11 (5.6%) לא נמצאה אטיולוגיה ברורה לתסמינים. בקרב 23 זוהו אבחנות שונות. היה פיזור כמעט זהה בשכיחות האבחנות על רקע ניתוחי ואבחנות שאינן על רקע ניתוחי. 44.4% נמצאו כסובלים מאבחנות לא ניתוחיות ו-55.6% קבלו אבחנה ניתוחית. האבחנה השכיחה ביותר הייתה היצרות של עמוד שדרה, internal disc disruption syndrome, צניחה חוזרת של דיסק ופיברוזיס בשורשי העצבים.

מסקנות: תסמונת כשל ניתוח גב כוללת בתוכה אטיולוגיות רבות – ניתוחיות ושאינן ניתוחיות. בקרוב למחצית המטופלים מהסובלים מתסמונת זו, נמצאה אטיולוגיה ניתוחית. בקרוב ל-95% מהמקרים, ניתן למצוא אבחנה ספציפית.
 
 חסרים נוירולוגים וארכנואידיטיס בעקבות הרדמה אזורית
עד לאחרונה, נהנתה ההרדמה האזורית מפופולאריות חסרת תקדים. דבר זה גרם לעליה במקרים ובשכיחות של נזקים נוירולוגיים מידיים וארכנואידיטיס שעלולה להופיע כגירוי חולף של שורשי העצבים, תסמונת זנב הסוס, תסמונות קונוס מודולריות ובטווח הארוך, רדיקוליטיס, הדבקויות שורשי העצבים, פיברוזיס, דפורמציות של השק הדוראלי על רקע צלקות, פאכימננינגיטיס, סרינגומיאליה, ועוד. כל התופעות המוזכרות קשורות לארכנואידיטיס הדבקותית Adhesive Arachnoiditis. ארכנואידיטיס עלולה להופיע בעקבות זיהומים, מיאלוגרפיה (בעיקר בחומר ניגודי על בסיס שומן), דם בחלל חוט השדרה, חומרים מגרי עצבים, חומרים נוירוטוקסיים ו/או נוירוליטיים, ניתוחים בעמוד שדרה, הזרקת סטרואידים לעמוד שדרה וטראומה. בהתייחס להרדמה אזורית, ארכנואידיטיס עלולה להיווצר על רקע מורסות אפידוראליות, דיקור טראומטי (דם), חומרי חיטוי וניקוי או חומרים אחרים המוזרקים ללא כוונה מראש, אל תעלת עמוד השדרה. טראומה ישירה לשורשי העצבים או לחוט השדרה, עלולה להחוות כפרסטזיה שאיננה נתפסת כמתרחשת על רקע אירוע של פציעה. יחד עם זאת, תופעה זו מצביעה על חדירה של הדורה, מכיוון שאין שורשי עצבים בחלל האפידורלי. כאבי ראש פתאומיים בעת או מעט לאחר החסם האפידורלי, עלולים להצביע על חדירת אוויר בעת ההזרקה, למערכת חוט השדרה. כאבים צורבים קשים בגב תחתון ובגפיים תחתונות, dysesthesia והרדמות של הרגליים שאינם על פי פיזור עצבי אנטומי, יחד עם הפרעות בשליטה על שתן ויציאות והפרעות בתפקוד מיני, הנם התסמינים הנפוצים ביותר לנזק טראומטי לעמוד שדרה מותני. מטופלים כאלה צריכים לעבור בדיקה נוירולוגית מקיפה והדמיית MRI, על פי האזור הפגוע. רצוי להימנע מפרוצדורות ספינליות נוספות ולשקול מתן תוך ורידי מסיבי של סטרואידים ונוגדי דלקת מסוג NSAIDs, בתקווה למנוע או להפחית את התגובה הדלקתית אשר עלולה להוביל להתפרצות מלאה של ארכנואידיטיס.
 
 
"הם לא רוצים להתעסק אתך": נקודת מבט של מטופלים לגבי ניהול הטיפול בכאב הכרוני.

יעדים: כאב כרוני הנו אחת מהבעיות הנפוצות ביותר בקרב מטופלים ברפואה ראשונית, ולמרות זאת, גם המטופלים וגם מספקי הטיפול מדווחים על שביעות רצון נמוכה בהקשר לטיפול בכאב כרוני. מחקר זה תוכנן במטרה לחקור את התפיסות בקרב קבוצות מגוונות של מטופלים הסובלים מכאב כרוני ועל חוויותיהם וזאת במטרה לאתר דרכים לשפר את איכות הטיפול.

אופי המחקר: נערך ניתוח איכותי בקרב 17 קבוצות של מטופלים (3-7 משתתפים בקבוצה). הקבוצות ענו על שאלונים מובנים וכן הוקלטו בעת השיחות. ניתוח הנתונים נעשה באמצעות תוכנה לניתוח נתונים איכותיים. 11 קבוצות נערכו בשפה האנגלית, 6 קבוצות בשפה הספרדית.

משתתפים: הקבוצות היו מורכבות מ-72 משתתפים (68% נשים, 44% דוברי ספרדית, גיל ממוצע – 48.1 שנים). המשתתפים גוייסו מארבע מרפאות ראשוניות במרכז מסצ´וסטס.

תוצאות: בקרב כל הקבוצות, שני המגדרים, הממצא האתני וקבוצות הגיל:

מרבית המטופלים דווחו על אינטראקציה לא טובה עם מספקי הטיפול, כאשר בקשו סיוע והקלה בכאבם הכרוני.

המשתתפים הביעו תחושות של קבלת יחס לא מכבד, לא נעים, רבים נחשדו ברצון לקבל סמים, ותלונותיהם בוטלו או נתפסו כטריוויאליים או ככאלה שאינם נזקקים לטיפול כלשהו.

המשתתפים דווחו על שביעות רצון גדולה יותר כאשר חשו שמספקי הטיפול מקשיבים להם, בוטחים בהם, התייחסו בכובד ראש לכאביהם והיו זמינים למתן עזרה והדרכה ביחס לכאביהם בין הביקורים. הדרך שהשרתה תחושה גדולה יותר של שביעות רצון הנה באמצעות גישות המתמקדות במטופל - patient-centered approaches כדי להיות חלק מתוכנית הטיפול ותכנון המטרות הטיפוליות.

המשתתפים גם המליצו המלצות שונות שיש ביכולתן לתרום לטכניקות ומודלים לניהול הטיפול במחלות הכרוכות בכאב כרוני.

מסקנות: יישום גישות ההתמקדות במטופל patient-centered approaches, בטיפול בפרטים המתמודדים עם מחלות כאב כרוני והשאלת דגמים בניהול הטיפול במחלות כרוניות אחרות, יש ביכולתם לשפר את המערכת הטיפולית לשביעות רצונם של המטופלים והמטפלים גם יחד, בהתמודדות הטיפול בסובלים מכאב כרוני.
 
 

תשישות בפיברומיאלגיה: דגם קונספטואלי כפי שדווח על ידי מטופלים באמצעות ראיונות.

רקע: תשישות מוכרת יותר ויותר כתסמין מרכזי בפיברומיאלגיה. יחד עם זאת, לא ידוע כיצד התשישות נחווית על ידי הפרטים בהקשר של הפיברומיאלגיה. ערכנו מחקר איכותי במטרה להשיג הבנה טובה יותר של התשישות אשר יתכן שהיא ייחודית לפיברומיאלגיה, וכן על השלכותיה בחיי המטופלים.

הנתונים שהושגו מתארים התפתחות של דגם קונספטואלי ביחס לתשישות בפיברומיאלגיה.

שיטות: ראיונות המורכבים משאלות פתוחות נערכו עם 40 מטופלים הסובלים מפיברומיאלגיה מארה"ב ((n=20, מגרמניה ((n=10 ומצרפת (n=10). רשומות הראיונות נותחו באמצעות שיטות איכותיות, על מנת לזהות נושאים מרכזיים ותפיסות.

תוצאות: מרבית המשתתפים היו נשים (70%) בגיל ממוצע של 48.7 שנים (טווח 25-79).

31 משתתפים (77.5%) תארו חוויה של עייפות/חסר אנרגיה/ תשישות, בגין הפיברומיאלגיה. המשתתפים תארו על פי המשגתם הספונטנית את התשישות בפיברומיאלגיה כקשה יותר, עקשנית ובלתי צפויה בהשוואה לעייפות רגילה. הדגם הקונספטואלי ביחס למרכיבי המפתח של התשישות בפיברומיאלגיה, נבנה מנקודת ראותם של המשתתפים. דבר זה כולל: תחושה מציפה של עייפות (n=17-42.5%) שאיננה חולפת או מוקלת על ידי מנוחה או שינה (n = 15, 37.5%), היא איננה עומדת בשום יחס פרופורציונאלי למאמץ או פעילות (n = 25, 62.5%), היא קשורה לתחושה של חולשה וכבדות (n = 20, 50%), מפריעה למוטיבציה (n = 22 – 55%), מפריעה לפעילויות רצויות (n = 27, 67.5%), מאריכה זמן ביצוע מטלות (n = 15, 37.5%) ומקשה ביכולת הריכוז (n = 21, 52.5%), בחשיבה בהירה (n = 12, 30%) ובזיכרון (n = 9, 22.5%)..

מסקנות: מרבית המטופלים הסובלים מפיברומיאלגיה, שהשתתפו במחקר, חווים תשישות, ומתארים אותה כחמורה יותר מעייפות רגילה.
 
 
 הדמייה ותוצאות של סיבוכים קשים בהרדמה אפידורלית: תיאור של 16 מקרים 
במחקר זה סקרנו את המאפיינים הקליניים והרדיולוגיים ב-16 מטופלים עם סיבוכים נוירולוגיים קשים לאחר הרדמה מותנית-אפידורלית. הבחנו בסיבוכים חריפים וחולפים ובסיבוכים מושהים. 4 מטופלים הציגו תסמינים מיד לאחר הפרוצדורה. מטופל אחד פיתח פראפרזיס פליסידית תת חריפה. שני מטופלים נוספים פתחו זיהום – spondylodiscitis באזור הניקור. 8 מטופלים הציגו שיתוק ספסטי מאוחר ונמצאו אצלם ציסטה סובארכנואידלית וחוסר סדירות בשטח הפנים של חוט השדרה שהתאימה לארכנואידיטיס. 6 מהם הציגו Syrinx מורכב ומפושט בחוט השדרה. במטופל אחד נמצאה פולירדיקולופתיה  מותנית קשה ובהדמיית MRI נמצאה ארכנואידיטיס שפגעה באזור זנב הסוס - cauda equine. למרות שהרדמה אפידוראלית נחשבת באופן כללי כבטוחה, עדיין עלולים להתפתח סיבוכים קשים, גם אם הם נדירים, כמו רדיקולופתיה, מחלה זיהומית, מיאלופתיה על רקע איסכמי וארכנואידיטיס מלווה בהפרעות בנוזל חוט השדרה. בקרב המטופלים עם הארכנואידיטיס, התקדמה המחלה באופן קשה ותוצאות טיפוליות לא טובות: 5 מהם נאלצו להגיע לכסא גלגלים, אחד מהם נשאר מרותק למיטתו. ניתן להבחין בקלות בסיבוכים של הרדמה אפידוראלית, כאשר הם מתפתחים מיד עם ביצוע הפרוצדורה. יחד עם זאת, אפשר שלא להבחין לקשר שלהם להרדמה, ולהפחית בחומרה של הסיבוכים בעת שהם מופיעים בשלב מאוחר יותר. מודעות לסיבוכים המאוחרים שעלולים להופיע, חשובה ביותר.
 

 

 תגובות רופאים לתלונות לא ברורות של המטופלים 

יעדים: לבחון כיצד רופאים ברפואת המשפחה, מגיבים לתצוגת תסמינים לא ברורה אצל מטופליהם.

המחקר: המחקר נערך באמצעות תצפיות וניתוח תמטי, על מנת לתאר תגובות של רופאים לתסמינים מעורפלים ולא ברורים בקרב מטופליהם ולבחון את יחסי הגומלין רופא-מטופל במצבים אלה.

מסגרת המחקר: מרפאות קהילתיות עירוניות של רפואה ראשונית.

משתתפים: 23 רופאים ממרפאות בריאות הקהילה (רפואה פנימית ורפואת משפחה).

שיטות: הרופאים המשתתפים קבלו שני מטופלים אקראיים עליהם לא ידעו מראש ושהוכנסו לרשימת הביקורים שלהם. השיחות הוקלטו ולאחר מכן הועלו על הכתב. נעשה שימוש במערכת מקודדת שפותחה בתהליך אינדוקטיבי והתמקדה בתגובות הרופא למטופלים שהציגו תסמינים לא ברורים. לאחר מכן יושם תהליך תמטי לגבי הנתונים המקודדים שנאספו.

תוצאות: תגובות הרופאים לתצוגת תסמינים לא ברורה נחלקו לשני דפוסים בסיסים: האחת

ממוקדת בשותפות והשנייה בטיפול שוטף. הדפוס הראשון אופיין בהיענות גבוהה יותר של הרופא אל מול ביטויי הדאגה של המטופל, גישה חיובית, רגישות מצד הרופא לגבי תנאי חייו של המטופל, הכרה גבוהה יותר באי בהירות התסמינים ומוכנות להודות בכך ועידוד המטופל להביע את בעיותיו. גישת הטיפול השוטף אופיינה בהכחשה של הרופא את אי בהירות הבעיה ורמה פחותה של הכללת תפיסתו של המטופל באופי תסמיניו. שתי הקבוצות גם יחד לא כללו את המטופל בתכנון תכנית הטיפול.

מסקנות: רופאים ברפואה קהילתית ראשונית מגיבים לתצוגת תסמינים לא ברורה באחת משתי הדרכים: השכיחה יותר היא על ידי הכחשתם ויישום גישה ישירה כלפי המטופל ולעתים רחוקות יותר, על ידי הכרה באי בהירות התסמינים והצגת ניסיון לחקור את התסמינים ולהתייחס לדאגת המטופל באופן מפורט יותר.

ראוי לחקור בעתיד האם רופאים יכולים ללמוד גישה שיתופית יותר מול המטופלים שלהם והאם גישה שיתופית משפיעה בצורה חיובית על תוצאות הטיפול בהתייחס לבריאותם של המטופלים.

J Gen Intern Med, June 1, 2005; 20(6): 525-30