ד"ר בורטון Burton, הוא נוירוכירורג בכיר ונוירולוג מומחה בעל שם עולמי במחלת הארכנואידיטיס, אשר עבד במשך שנים ברשות האמריקאית לתרופות ומזון.
הוא ערך מחקרים נרחבים בתחום מחלה זו ובקשר שלה לחומרי ניגוד בבדיקת המיאלוגרפיה. את ממצאיו פרסם ד"ר בורטון 
בדו"ח רחב יריעה, בשנת 2000 והוא גורס כי:
"החלל התת-עכבישי (סובארכנואידלי) האנושי, הפך להיות למחסן של חומרים זרים בידי הרפואה. מיאלוגרפיה היתה אמצעי חשוב לאבחון במאה ה-20, אך היא בדיקה פולשנית ומעט מאוד חולים קבלו מידע מלא, מהימן ואמיתי לגבי הסיכונים הכרוכים בה שהיו ידועים ומתועדים היטב. אפילו ניקור מותני פשוט יכול לגרום לזליגה של נוזל עמוד השדרה ולגרום לסיבוכים, נכות ואף למוות. לעתים נדירות אומרים זאת למטופלים. בדיקת המיאלוגרפיה במאה ה-20
,
היתה בדיקה שגרתית ומקובלת, בעלת רעילות גבוהה, במיוחד בשימוש בחומרים על בסיס שומן, והיא יצרה אסון ציבורי-בריאותי כלל עולמי. היקפו הרחב עדיין איננו ידוע במלואו והוא עדיין איננו מקובל ומוכר על ידי רבים. יותר מכך, יתכן שהוא לא תועד בגישה שיש בה דיוק ונאמנות למציאות.
[...] ברפואה של המאה ה-21, יש מעט מאוד הצדקה לביצוע בדיקות פולשניות כמו מיאלוגרפיה, בשל התקדמות אמצעי ההדמייה הבלתי פולשניים. העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב ללא ביצוע מיאלוגרפיות כאמצעי בדיקה. ראוי שבדיקה זו תעורר
עניין היסטורי בלבד.
כמו כן הוא צוטט בשימוע על מחלת הארכנואידיטיס כתוצאה של חומרי ניגוד, שהתנהל 
בשנת 1998, בפני שרת הבריאות של אנגליה,כדלקמן:
"למרות השפע הרב של פרסומים רפואיים ומדעיים בנושא זה, אין עדיין כל הכרה והערכה בקרב ציבור הרופאים והתחום הרפואי לגבי מחלת הארכנואידיטיס, שהיא מחלה קשה, מגבילה, כרוכה בכאבים מייסרים ועלולה אף לגרום למוות. בנוסף לכך, הארעות המחלה ברחבי העולם, ניכרת יותר ויותר לעין ונתמכת בעדויות רבות מספור, במיוחד באמצעותן של קבוצות תמיכה לסובלים ממחלה זו בארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד ובריטניה. ארגונים אלה הוכיחו שמדובר בבעיה כלל-עולמית רחבת היקף, המהווה סוגיה חריפה וקשה בבריאות הציבור שאת היקפה איננו יודעים להעריך עדיין".
עוד הוא מוסיף:
"בעיית בריאות זו גורמת לסבל כמו סרטן סופני, אך ללא הגאולה שבמוות".

 חברת התרופות Glaxoאשר המוטו שלה הוא "מחויבות לשפר את איכות חייהם של בני האדם", התכחשה במשך עשרות שנים לנזק שנגרם למטופלים על ידי חומר הניגוד שיוצר ושווק על ידה - Myodil, ולקשר הישיר שלו למחלת הארכנואידיטיס, וזאת למרות המאמרים והמחקרים הקושרים את השניים החל משנת 1946. נציגי החברה הכחישו בהתמדה ראויה לציון ולאורך שנים, שאין כל קשר ישיר בין חומרי הניגוד לבין מחלת הארכנואידיטיס. יחד עם זאת, היא נתנה פיצוי בשנת בשנת 1995, בסך של 16,000 לירות שטרלינג לאדם,  ל-425 אנשים שלקו במחלה על רקע שימוש ב- Myodil. זאת בהסדרים שמחוץ לבתי המשפט. 
כ-3000 תביעות נוספות לא יצאו לפועל, בשל סירובה של חברת התרופות, אחת מהגדולות בעולם, להגיע להסדר. עורכי הדין שלה היו מוכנים לגרור את התובעים לבתי המשפט ולעשות בהם שמות. תובעים אלו משכו את תביעתם, הן בשל חסר כלכלי והן בשל חוסר יכולתם לעמוד מול סוללת עורכי הדין התוקפניים של חברת Glaxo.  
למרות שחלפו שנים רבות מאז הגנה על עצמה בחירוף נפש ובהולכת שולל את מערכת המשפט ואת האומליים שלקו במחלה, לגבי חומרי הניגוד הרעילים אותם יצרה ושפגעו בעשרות אלפי בני אדם, הגיעה יומה של חברה זו לשלם קנס של 750 מיליון דולר!!!, בשל הלשנה של אחת מעובדיה. חברת גלקסו ממשיכה בהונאת הציבור ועומדת להיסגר בשל כך. וזאת על רקע יצור תרופות פגומות בשנים 2001-2005. מה שחסכה החברה על גופם וסבלם של חולי הארכנואידיטיס, יהיה עליה לשלם בצו בית משפט. ועל זאת נאמר: יש אלוהים.

  בשנת 1995 פורסם מאמר בכתב העת American Journal of Neuroradiology   
שנכתב על ידי נוירורדיולוגיים מפורסמים משבדיה, Prof. Erik Lindgren; Prof. Torgny Greitz
ובו נדונה שאלת ה-Myodil בארצות סקנדינביה ובשבדיה בפרט:
האסכולה בסטוקהולם נקטה עמדה כנגד שימוש בחומרי ניגוד על בסיס שומן, בשלב מוקדם וכמעט שלא נעשה בהם שימוש (אלא על ידי אוויר, גז או חמצן). על רקע דיווחים על מספר המקרים הרב של אנשים שלקו בארכנואידיטיס, החלטה זו נראתה חכמה ביותר. [...]
ציטוטים ממאמר זה נכללו
בניר העמדה של המחלקה לנוירורדיולוגיה בבית החולים בסטוקהולם. העוסק בסוגית חומרי הניגוד והארכנואידיטיס.
כותב Melker Lindqvist, Associate Prof. of Neuroradiology, המשיב בנייר העמדה, ומביא סימוכין לכך שרופאים נוירולוגים מפורסמים בשבדיה עמדו על הסכנה המצויה בחומר ניגודי על בסיס שומן, כבר בשנות ה-30 למאה הקודמת:
"תמוהה היתה בעינינו העובדה  שהשימוש ב-Pantopaque היה כל כך נרחב, במיוחד בארה"ב, שכן כבר אז לא היה ספק שחומר ניגודי על בסיס שומן גורם לארכנואדיטיס [...]".
כמו כן מציין המשיב שבשנת 1972 פורסם המאמר הראשון של ארכנואידיטיס לאחר מיאלוגרפיה עם חומר ניגודי על בסיס מים. 
בשנת 1980 פורסם מאמר בכתב העת Arch Neurol על תופעות לוואי קשות בכתוצאה ממיאלוגרפיה באמצעות חומר על בסיס מים metrizamide. בכללן ארכנואידיטיס, תסמונת Guillain-Barré והידרוצפלוס.
מאמרים נוספים תומכים בכך שחומר ניגודי על בסיס מים, אף הוא עלול לגרום לארכנואידיטיס. 
 

 מחקר שפורסם בכתב העת British Journal of Radiology (1996) 69,693-698 עקב אחר 109 (58 גברים ו-51 נשים) מטופלים שעברו מיאלוגרפיה עם Myodil (המקבילה האירופאית ל-Pantopaque) לפחות פעם אחת בחייהם בטווח של 12-30 שנה לפני ביצוע המחקר,  והציגו תסמינים של ארכנואידיטיס כרונית. נבדקו שורשי העצבים ופיזורם וכן הידבקויות  באמצעות MRI. כמו כן נבדק הקשר בין ביצוע הבדיקה  לבין היצרות תעלת עמוד השדרה וניתוח קודם. בקרב 68 מהמטופלים (למעלה מ-50%) נמצאו סימנים המתאימים לארכנואידיטיס כרונית, אשר חולקה ל-3 קבוצות לפי דרגת חומרת המצב. מחברי המחקר מצביעים על כך שנוכחותה של ארכנואידיטיס קשורה להיצרות עמוד השדרה ברמה אחת או במספר רמות (44 מהמטופלים הציגו היצרות בינונית עד קשה) ולניתוח קודם (בטווח של 13-27 שנים לפני ביצוע המחקר) וכי ה-Myodil כשלעצמו גורם לאכרנואידיטיס רק לעתים נדירות, כאשר היצרות תעלת עמוד השדרה מהווה גורם סיכון משמעותי. מגבלות המחקר ביחס להוכחת הקשר בין פנטופק לבין ארכנואידיטיס עיקרו בזה שהוא מחקר רטרוספקטיטבי וניתן היה להוכיח נוכחות של היצרות עמוד שדרה לפני המיאלוגרפיה. במחקר לא צויין בשום דרך האם היצרות תעלת עמוד השדרה היתה לפני ביצוע המיאלוגרפיה, ואם לא כך הוא הדבר, יתכן שההצרות עצמה נגרמה אף היא על ידי ה-Myodil.  שכן, ידוע על פי מחקרים שארכנואידיטיס עצמה עלולה לגרום להיצרות תעלת עמוד השדרה, בדרך כלל באזור שמעל לנגעים. לכן השאלה העומדת על הפרק היא, האם היצרות תעלת השדרה היא גורם סיכון להתפתחות ארכנואידיטיס לאחר מיאלוגרפיה, או שהיא תוצר של המיאלוגרפיה והארכנואידיטיס. לשאלה זו נכשל המחקר לתת את התשובה. הוא למעשה מתחמק מלענות עליה באופן ישיר. וזה, בלשון המעטה ובעדינות רבה, חוסר יושר מחקרי-פרסומי, מכיוון שעל מסקנות מחקר כזה מבלי לקרוא אותו בעיון, ניתן לומר: הוכח ש- Pantopque איננו גורם לארכנואידיטיס. מה שסותר כל הוכחה מדעית וקלינית.

 במאמר שפורסם בכתב העת הרפואי Journal of Neurosurgery: Spine  (2008  מתואר מקרה של אישה שהגיעה לבדיקה עם תסמינים נוירולוגיים קשים שהעלו חשד לגידול בעמוד השדרה חזי. הרופאים שנאלצו לבצע ניתוח מצאו ארכנואידיטיס קשה שנגרמה על רקע בדיקת מיאלוגרפיה 30 שנה קודם לכן. ביופסיה שנלקחה בעת הניתוח הראתה ממצאים של דלקת, פיברוזיס, וסקוליטיס (דלקת של כלי הדם) והסתיידות של הנגעים. מסקנתם של המחברים הייתה שתסמיניה של האישה כפי שהופיעו, נגרמו בשל מחלת הארכנואידיטיס ועל רקע הפרעות קשות בזרימת נוזל עמוד השדרה, על רקע הארכנואידיטיס. בבדיקת MRI נמצאו שאריות של חומר המיאלוגרפיה שבוצע 30 שנה קודם לכן.

 

 בכתב העת Neurosurgery(1996, מתואר מקרה של מטופלת שהגיעה לחדר מיון עם סימנים קשים של לחץ בעמוד שדרה חזי. אבחנה ראשונה שנעשתה היתה גידול ממאיר בעמוד שדרה (המנגיובלסטומה). בחינה מדוקדקת יותר של צילומי ה-MRI העלתה שמדובר בציסטה ובתוכה נוזל ה-Pantopque, דבר שהוכח גם בניתוח. בדברי הסיכום שלהם כותבים המחברים שלמרות ש-Pantopaque כבר לא נמצאה בשימוש מזה שנים, עדיין הוא קיים בשטח בצורה משמעותית וכי ישנם מטופלים הנושאים אתם את השלכות הנזק של חומר זה. לפיכך יש לקחת זאת בחשבון בעת האבחנה.