השאלה האם יש לחולי ארכנואידיטיס תקווה שבעתיד מצבם ישתפר, היא שאלה מרכזית. בעיית בריאות זו, היא עדיין בגדר אתגר מורכב למחקר הרפואי ולרפואה הקלינית ברמת המניעה, האבחון והטיפול. במיוחד לאור העובדה שברבים מן המקרים, נגרמת הארכנואידיטיס במצבים בהם הרפואה מנסה לטפל בבעיית בריאות אחת ויוצרת בעיית בריאות אחרת, קשה וחמורה.
כיום ישנן עדיין יותר שאלות שאין עליהן מענה, ביחס לארכנואידיטיס, מאשר שאלות שיש עליהן מענה.
 
המהלך הכללי של ארכנואידיטיס בא לידי ביטוי במספר תצוגות:
התקדמות איטית-עקבית.
תנודתית עם מחזוריות של הטבה-נסיגה.
ללא שינוי.
החמרה משמעותית.
 
ארכנואידיטיס גורמת לנכות ולסבל, אך קיים ויכוח בספרות המקצועית, האם היא מחלה מתקדמת. במרבית המקרים היא איננה גורמת ישירות למוות, אלא אם כן מופיעים סיבוכים, כמו דימום בתעלת עמוד השדרה, סרינגומיאליה, ציסטה ארכנואידלית, הידרוצפלוס (הצטברות נוזל מערכת העצבים המרכזית במוח) או חסימה שלמה בעמוד שדרה.
מעט מחברים התייחסו לפרוגנוזה של ארכנואידיטיס עצמה. המאמר המרכזי שבו נבחנה הסוגיה הנו מחקר שפורסם בשנת 1989, וערך מעקב ארוך טווח אחר מטופלים שלקו בארכנואידיטיס (10-20 שנה), מצא כי תוחלת החיים של הלוקים בארכנואידיטיס, קצרה יותר ב-12 שנים. יחד עם זאת, בעיון בסיבות למוות נמצא שמרבית המטופלים לא נפטרו ישירות בגלל המחלה, אלא בשל מחלות הנובעות מהגיל המבוגר, כמו התקפי לב, אי ספיקת לב והמערכת הנשימתית, דלקות ראות או על רקע התאבדות בשל התמודדות עם מחלה קשה. 
מאמר זה הנו המצוטט ביותר, בספרות הרפואית אך הוא בעל מגבלות, שכן הוא עקב אחר 50 מטופלים, אשר מתוכם לא ניתן היה לבצע מעקב ב-14 מטופלים.
מחברים אחרים כלל לא מכירים במחלה ואחרים מאמינים שמחלה זו איננה מתקדמת, למרות שלא ברור על מה הם מבססים את מסקנתם.
Shaw et. al מדווחים במאמרם על הדפוסים המשתנים של מחלת הארכנואידיטיס, ועל פי הממצאים שלהם, נמצאה החמרה במחלה בקרב 25% מהמקרים.
בספר Arachnoiditis: The Evidence revealed (2010, מציינת ד"ר  שרה פוקס, מומחית מזה שנים רבות בארכנואידיטיס, שעל פי ניסיונה הקליני, שמצבם של מרבית המטופלים הסובלים מארכנואידיטיס במשך תקופה ארוכה, נוטה להחמיר.
להחמרת המצב מספר מאפיינים:
כל מצב מתלווה לארכנואידיטיס, עלול להחמיר.
תסמינים משניים בשרירים ובשלד עלולים להחמיר במהלך הזמן. במיוחד במצבים בהם המחלה היסודית פוגעת ביכולת הניידות באופן משמעותי.
נראה שהשפעות האוטואמיוניות, כפי שניתן למצוא בארכנואידיטיס, אינן חולפות ואף מחמירות עם הזמן.
המרכזיות של הכאב (כאב מרכזי) עלולה לגרום להתפשטות הכאבים על רצף הזמן.
החמרה של תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי.
 
החמרת המחלה ותסמיניה, מושפעת מגורמים שונים:
שינויים במזג האוויר. שינויים בלחצים ברומטרים (טיסה למשל, עלולה מאוד להחמיר את התסמינים). אי סבילות לחום.
מחלה וירלית.
נפילות או מעידות - חולים בארכנואידיטיס מצויים בסיכון גבוה לנפילות ושברים בשל הפרעות ביציבות ושיווי משקל ואוסטיאופורוזיס.
טראומה או ניתוח בעמוד שדרה או פעולות פולשניות אחרות לעמוד שדרה, כוללהזרקת סטרואידים.
לחץ נפשי או גופני.
פעילות גופנית מוגברת (משמעותה של "מוגברת" מאוד אישית ותלויה בכל אדם ואדם), פזיוטרפיה "אגרסיבית", מניפולציה טיפולית של עמוד שדרה.
 
למרבה הצער, עדיין לא נמצא כל ריפוי למחלת הארכנואידיטיס.
לאור כך, יתכן שיהיו כאלה שיטענו, שאם אין טיפול יעיל ומרפא כנגד המחלה, אז מה הטעם בקביעת האבחנה, שכן אין לכך חשיבות במה שנוגע לטיפול בה? התשובה לכך היא שהאבחנה חשובה מאוד וזאת ממספר סיבות מרכזיות:
ראשית, ברמת הפרט. אף חולה הסובל ממחלה כלשהי, איננו רוצה שמחלתו לא תקרא בשם. המטופל זקוק לכך שיהיה "תוקף" רפואי לתלונותיו. גם כך, נמצא שרבים מהלוקים בארכנואידיטיס נשלחים לטיפול נפשי, או ששולחים אותם מבלי להתייחס בכובד ראש לתלונותיהם.
הסיבה השניה היא שלמרות שאין כרגע בנמצא, טיפול מרפא, חשוב להשקיע חשיבה ומשאבים בניהול הטיפול הכוללני בחולי ארכנואידיטיס, הן ברמה הקלינית והן ברמה המחקרית. יש לזכור שמעבר לכאב, חולי ארכנואידיטיס סובלים מתופעות נוספות, כגון: תופעות אוטואמיוניות, נוירולוגיות ואחרות.
בנוסף לכך, אבחנה של ארכנואידיטיס משמעותית בהתייחס לפעולות פולשניות אל תעלת עמוד השדרה. מחלה זו מהווה התווית נגד לפעולות מסוג זו, או לפחות הפעלת שיקול דעת בפעולות כאלה, לאור הידע הקיים כיום, שהן עלולות להחמיר את תסמיני המחלה.
לבסוף, התייחסות הולמת ורצינית למחלה, בהיבט הרחב יותר. יש צורך להשקיע במחקרים אשר יבדקו את שכיחותה והארעותה של המחלה, בקהיליות שונות של מטופלים, כמו לאחר הרדמה אפידורלית בלידה - נושא שלא נחקר דיו באמצעות מחקרים ארוכי טווח.
 
בשנים האחרונות נעשים ניסיונות מיקרו ניתוחיים באמצעות מכשירי אנדוסקופיה. בפעולות אלו נכרתים הנגעים בארכנואיד ויוצרים מעקפי דלף לשיפור זרימת הנוזל בתעלת עמוד השדרה. לפי התוצאות המידייות, טיפולים אלה קוצרים הצלחה רבה, הן בהקלה משמעותית של תסמינים וסבל והן בשיפור זרימת נוזל מערכת העצבים - CSF. יחד עם זאת, תוצאות הטיפול החיוביות על פי המחקרים, נבחנו עד כה, רק בטווח הקצר. יש להמתין ולראות האם ההטבה משפרת את מצבם של החולים בארכנואידיטיס, גם בטווח הארוך ואיננה מחמירה את מצבם.
גישות ניתוחיות נוספות מתמקדות בהחלפת קרום הארכנואיד הנגוע בשתלים מלאכותיים, אך עדיין אין מספיק נתונים ארוכי טווח לגבי יעילות השיטה.
הבעייה עם השיטות אותן מנסים כיום היא שכולן פולשניות והן כשלעצמן עלולות לגרום לארכנואידיטיס. כל מה שנותר לנו הוא לסמוך את ידינו על הרפואה ולהמתין.
 
מניעת המחלה הנה מרכיב מרכזי וחיוני ביותר ביחס לאסטרטגיות העתידיות הנוגעות למחלת הארכנואידיטיס. אך על מנת לעשות זאת, ראשית, יש צורך לעורר מודעות למחלה בקרב אנשי מקצוע מתחומים שונים, ולפעול לחינוך רחב ביחס למחלה שבמרבית המקרים, האטיולוגיה שלה היא יטרוגנית. כמו כן יש לפעול באופן רציני כדי להשיג תמונה מלאה, מהימנה וברורה יותר ביחס לשכיחותה של המחלה.
 
 
הדרך היחידה לחיות עם המחלה המייסרת הזאת, הנה ללמוד לחיות אתה. דרך ההתמודדות עם ארכנואידיטיס אינה שונה מדרך התמודדות מורכבת, כבכל מחלת כאב כרונית הפוגעת קשות באיכות חייו של הלוקה בה ובאיכות חייהם של הסובבים אותו.