חולים מבקשים תשובה לגבי רעילות של חומר ניגודי על בסיס שומן
מהעיתונות האוסטרלית, 2008
 

באוסטרליה מבקש הציבור מהממשלה להקים ועדת חקירה שתבדוק את הכיסוי וההסתרה שנמשכו 42 שנה, לגבי אלפי הזרקות של החומר הניגודי הרעיל שהותיר אחריו את מרבית האנשים סובלים ונכים למשך כל ימי חייהם.

גרג דאוורס סובל בכל יום ממצב של נכות כרונית וייסורים בשל מחלה הנקראת ארכנואידיטיס, לאחר שקבל זריקה של Myodil בשנת 1976.

הוא מבקש לדעת מדוע.

למרות קריאות נשנות וחוזרות של הציבור, ממשלת אוסטרליה סרבה עד כה להקים ועדת חקירה שתבדוק את השימוש בחומר הניגודי על בסיס שומן שנקרא: Myodil או Pantopaque, וזאת למרות שמשרד הבריאות של ניו זילנד פרסם מסמך מפתח בנושא זה. דוברו של שר הבריאות האוסטרלי אמר בתשובה לכך, שהאחריות לגבי השימוש בחומרים אלה הייתה בתחום אחריותו של האיגוד לבקרת סחורות רפואיות.

אך מר דאוורס השיב שתשובה זו איננה מספקת.

"זהו מצב איום ובלתי אפשרי עבור כל אדם, לחיות עם כאבים אלה. מישהו צריך לחקור מדוע דבר זה התרחש, וחשוב אף יותר, להבטיח שדבר כזה לא יתרחש בעתיד" הוא אומר.

"מערכת הבריאות לא מוכנה לקחת כל חלק ואחריות בדבר הנורא הזה, והממשלה שלנו לא מוכנה אפילו להכיר בעובדה שישנם אי שם אנשים הסובלים סבל קשה מנשוא, בגלל תרופה שהיא לא טרחה לבדוק".

מר דאוורס, בן 54, היה בחור בריא וכשיר, בן 23, כאשר נפגע בגבו בזמן משחק כדורגל. אך פגיעתו במגרש הייתה כאין וכאפס, בהשוואה לחיים רצופי כאב וסבל, אותם היה עליו לשאת לאחר שהוזרק לו החומר Myodil.

"בתקופה ההיא לא הטלת ספק ולא שאלת מה הרופאים מזריקים לך. לכן ברור שלא התנגדתי ולא סרבתי כשקבלתי את הזריקה".

מר דאוורס קבל 3 פעמים הזרקות של Myodil  לצורך צילום גבו, בשל פציעתו. צילום שנעשה לו בשנת 1987 הראה שלמר דאוורס נותרו שאריות Myodil בתעלת עמוד השדרה שלו, בשל צילומי מיאלוגרפיה אותם עשה בעבר. "ביליתי 9 שבועות בבית חולים, בתקופה הזאת עשו לי 3 פעמים מיאלוגרפיה והיום עלי לחיות עם התוצאות הקשות".

הוא חווה על בשרו את הסכנות של ה-Myodil כאשר החל לחוש בכאבים צורבים ובלתי נסבלים בכתפיו ובידיו. "בתקופה שהחלו הכאבים, אמרו לי ללכת הביתה ופשוט לעשות תרגילים, אך בתוך תוכי ידעתי שמשהו איום ונורא לא בסדר אתי. אז התחלתי לקרוא על ארכנואידיטיס והכל פשוט החל להתבהר לי".

"אנחנו, הסובלים מארכנואידיטיס, פשוט נגזלנו, ואין לכך כל טיפול, כל החלמה. אני מכיר אנשים שסיימו את חייהם בגלל ייסורי הכאבים הבלתי נסבלים, ואנשים אחרים תלויים בעירויי מורפיום לכל ימי חייהם. אני מנסה היום לעשות כל אשר ביכולתי, כל עוד אני יכול. אני יודע שיבוא יום שלא אוכל לעשות יותר".

האלמנה גיל קירקמן קראה להקים וועדת חקירה ממלכתית לגבי השימוש בחומר הניגוד הרפואי, אשר על פי אמונתה היה הגורם שתרם למותו של בעלה.

"כיום, בכל רחבי אוסטרליה, ישנם אלפים שקבלו זריקה כימית זו, והם עדיין חיים וסובלים מהתוצאות האיומות של ההתעללות הזאת. לפיכך יש לעשות בדחיפות משהו בקשר לכך". בעלה של גברת קירקמן, בראין, עבר מיאלוגרפיה באמצעות זריקה של Pantopaque בשנת 1975 בגלל פגיעה בגבו בעת העבודה. שנה לאחר מכן נאלץ מר קירקמן לצאת לפנסיה בגין נכות. הוא נפטר בשנת 2002.

"אעשה כל אשר ביכולתי ובכוחי לגרום לכך שמישהו יקשיב לי ויפתח בחקירה. בעלי נאבק עם מצב קשה ואיום ואני רוצה לקבל תשובה מדוע זה צריך היה לקרות".

מסמכים אותם הציגה גברת קירקמן הביאו הוכחות לכך שבארצות סקנדינביה הפסיקו להשתמש בחומרי ניגוד אלה כבר בשנת 1944, בגלל שהם היו כל כך רעילים.

שלא כמו מר דאוורס, תסמיניו של מר קירקמן החלו להופיע מיד לאחר שהוזרק לו החומר הניגודי, וכשהחל מצבו של בעלה להתדרדר, החלה גברת קירקמן לכתוב מכתבים לפוליטיקאים וארגנוני בריאות, כשהיא נואשת לקבל תשובות על כך.

"מרביתם אפילו לא טרחו לענות, אך רציתי לזרוק עליהם את נטל ההוכחה והלצבי שפניהם את העובדות הקשות, ולעולם, עד יום מותי, לא אחדל מכך".