בעשרים השנים האחרונות גדל גוף הידע המחקרי העוסק ביכולת השפעתן של טכניקות "רוחניות" הכוללות: מדיטציה, התבוננות פנימית, תרגול מודעות, חמלה, אהבה וסליחה, ובקשר שלהן לבריאות ורווחה גופנית, נפשית, מנטלית ורוחנית.
להלן דיאגרמה המתארת את מגמת העלייה של כמות המאמרים המתפרסמים מידי שנה ועוסקים בטכניקות ריפוי אלה. בדיאגרמה זו נבחנו המאמרים הכוללים את המילה "מודעות". מגמה זו הנה עקבית ומרשימה.
 
 
 
מתוך הספר:

Clinical Handbook of Mindfulness, בעריכת , 2010 Fabrizio Didonna

המעוניינים לקבל את הספר באנגלית, מוזמנים לכתוב אלי לכתובת
 
 
 
מדיטצית "אהבה-אהדה" כטיפול בכאבי גב תחתון: תוצאות ממחקר ראשוני.

 

מטרות: מדיטצית "אהבה-אהדה" מצויה בשימוש מזה מאות בשנים במסורת הבודהיסטית במטרה לפתח יכולת אהבה והתמרת חווית כעס לחוויה של חמלה. מחקר ראשוני זה בוחן תוכנית בת 8 שבועות במדיטצית "אהבה-אהדה" כטיפול במטופלים הסובלים מכאבי גב תחתון.

שיטות: המטופלים (N-43) חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצה שקבלה טיפול רגיל בכאבי גב וקבוצה שניה שקבלה טיפול על ידי תכנית הטיפול במדיטציה. המדדים שנבחנו הם: רמת כאב, כעס ודחק נפשי.

ממצאים:ניתוח הנתונים לאחר השתתפות בתוכנית ובמהלך מעקב, הציג שיפור משמעותי ברמות הכאב והדחק הנפשי בקבוצה שהשתתפה בתוכנית הטיפול של המדיטציה, אך לא נצפו כל שינויים בקבוצה שקבלה את הטיפול המקובל. עוד הראה ניתוח הנתונים שתרגול רב יותר של המדיטציה בכל יום נתון, היה קשור להפחתת הכאב באותו יום ולהפחתת הכעס ביום שלמחרת.

מסקנות: התוצאות הראשוניות של המחקר מציעות שתוכנית טיפול הכוללת מדיטצית "אהבה-אהדה" הנה יעילה בהפחתת כאב, כעסים, ודחק נפשי, במטופלים הסובלים מכאבים עקשניים בגב תחתון.

השלכות: קלינאים עשויים למצוא שמדיטצית "אהבה-אהדה" היא טיפול יעיל במטופלים הסובלים מכאבים עקשניים ומתמשכים.
 
עובי קליפת המוח ורגישות לכאב בקרב עוסקים במדיטצית זן

מדיטצית זן קשורה עם רגישות נמוכה הן במימד הרגשי והן במימד הסנסורי של כאב. בהתייחס לכך שקיימים דיווחים על הבדלים בחומר האפור בקרב עוסקים במידטציה, כמו גם בקרב מטופלים הסובלים מכאב כרוני וקבוצות בקרה, המחקר הנוכחי בדק האם שינויים מורפולוגיים אלה במוח קשורים לרגישות נמוכה לכאב, כפי שנצפו בקרב עוסקים במדיטציה.

נעשו סקירות MR בקרב 17 עוסקים במדיטציה ו-18 משתתפים בקבוצת ביקורת לאחר גרימת כאב באמצעות חום. בקרב העוסקים במדיטציה נמצאה רגישות מופחתת לכאב באופן משמעותי, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כל המשתתפים הוערכו, ונמצא שרגישות נמוכה לכאב היתה קשורה עם קליפת מוח עבה יותר באזור האפקטיבי, אזורי המוח הקשורים לכאב, כולל cingulate cortex, bilateral parahippocampal gyrus and anterior insula. בהשוואה בין הקבוצות, נמצא בקרב העוסקים במדיטציה שכבת חומר אפור עבה יותר ב- dorsal anterior cingulate and bilaterally in secondary somatosensory cortex. שנים רבות יותר של עיסוק במדיטציה היו קשורות עם שכבה עבה יותר חומר אפור וסיכום שעות העיסוק במדיטציה, היה קשור עם יותר חומר אפור המקביל לאור הידיים והרגלים מימין ומשמאל. באופן כללי, התוצאות מצביעות על כך שבאופן כללי רגישות לכאב קשורה לעובי הקורטקס באזורים הקשורים למנגנוני כאב, ושהרגישות הנמוכה לכאב שנצפתה בקרב עוסקים במדיטציה, עשויה להיות קשורה לשינויים במורפולוגיה של המוח המתרחשים בקרב עוסקים במדיטציה לאורך זמן.
 
 
הדמיה עצבית של ההשפעה על המוח לתגובת כאב בקרב עוסקים במדיטציה

 

חלק מטכניקות המדיטציה מפחיתות כאב, אך לא נערכו עד כה מחקרים על הדרך בה מדיטציה משפיעה על תגובת המוח לכאב. באמצעות תהודה מגנטית פונקציונאלית נבדקה תגובה לכאב שנוצר על ידי חום שלא בזמן מדיטציה, בקרב מתרגלים ותיקים של מדיטציה טרנסצדנטלית ונמצאה הפחתה של 40%-50% בתגובה לכאב בטאלמוס ובמוח כולו, בהשוואה לקבוצת ביקורת בריאה תואמת שפרטיה גילו עניין בלימוד טכניקות מדיטציה. לאחר שקבוצת הביקורת למדה את טכניקות המדיטציה ותרגלה במשך 5 חודשים, נמצא שתגובות הפרטים לכאב פחתו ב-40%-50% בטאלמוס, בקורטקס הפרונטלי, בכל המוח ובקליפת הסינגיולה. תוצאות המחקר מציעות שטכניקת המדיטציה הטרנסצנדנטאלית לאורך זמן, יש בה את היכולת להפחית את הממד affective/motivational בתגובת המוח לכאב.  
 
 
רגישות לכאב ואפקט משכך כאב במצבי מודעות בקרב עוסקים במדיטצית זן
 

מטרות: לבדוק את תפיסת הכאב ואת ההשלכות לגבי פוטנציאל האלחוש של מצבי מודעות בקרב עוסקים במדיטצית זן.

שיטות: עוסקים מיומנים ביותר במדיטצית זן (n-13) (למעלה מ-1000 שעות תרגול) וקבוצת ביקורת תואמת גיל ומגדר (n-13), קבלו גירוי חום שמיועד היה לחולל כאב ברמה בינונית באזור השוק. המצבים כללו: א. בסיס – ללא כל גירוי או משימה. ב. ריכוז: התמקדות באזור השוק. ג. מודעות: התייחסות והתבוננות באזור השוק, מרגע לרגע, ללא שיפוטיות. ד. בסיס – 2: ללא כל משימה.

תוצאות: העוסקים המיומנים במדיטציה נזקקו לגירוי חום הרבה יותר גבוה כדי לחולל כאב ברמה בינונית (עוסקים במדיטציה – 49.9 מעלות, קבוצת ביקורת – 48 מעלות). כאשר התמקדו במודעות, העוסקים במדיטציה דיווחו על הפחתה בעוצמת הכאב בעוד שהמשתתפים בקבוצת הביקורת לא דיווחו על כל שינוי במצב הבסיס. מצב ההתרכזות גרם לעליה בעוצמת הכאב בקרב קבוצת הביקורת, אך לא בקבוצת העוסקים במדיטציה. שינויים בתחושת אי הנעימות כתוצאה מן הכאב, היו מקבילים לאלו שנמצאו בשינויים בעוצמת הכאב. בקרב קבוצת העוסקים במדיטציה, ויסות הכאב היה קשור עם ירידה בקצב הנשימה ועם ניסיון רב יותר בתרגולי מדיטציה. על פי ניתוח הנתונים ניתן להסיק ששינויים הנובעים מתרגול מודעות, ניתנים להסבר חלקי על ידי הירידה בקצב הנשימה. לבסוף, העוסקים במדיטציה נטו יותר להתבונן מבלי להגיב לעצם חווית הכאב, כפי שנמדד הדבר באמצעות שאלון. גורמים אלה היו קשורים לשינויים האישיים בקצב הנשימה.

מסקנות: מסקנות מחקר זה מצביעות על כך שעוסקים במדיטצית זן הנם בעלי רגישות נמוכה יותר לכאב וחווים אפקט מאלחש כאב בעת מצבי המודעות. יתכן שהתוצאות משקפות כישורים לויסות עצמי כפי שהם באים לידי ביטוי במדיטציה, ו/או את הקשר של התופעות לויסות קצב הנשימה. ראוי להשקיע במחקרים פרוספקטיביים שיבחנו את השפעת המצבים המדיטטיביים וויסות הנשימה, על ויסות כאב.
 
ירידה בדחק ומתח קשורה עם שינויים מבניים באמיגדלה
למתח ודחק יש השפעות לוואי משמעותיות על מצבי בריאות והם מהווים גורם סיכון למחלות רבות. מחקרי נוירו-ביולוגיים הצביעו על כך שה- amygdaleהנו החלק במוח אשר לו תפקיד חיוני בתגובה למצבי דחק ומתח. בעוד שפעילות יתר של ה- amygdaleנצפתה במצבי דחק, דיווחים רב רובדיים לגבי השינויים במבנה החומר האפור, הנם פחות עקביים. ערכנו מחקר באמצעות הדמית MRI כדי לבחון את הקשר  בין שינויים בצפיפות החומר האפור של האמיגדלה במצבים הנתפסים כמצבי דחק, לאחר התערבות להפחתת מתח ודחק. המשתתפים במחקר היו אנשים במצב דחק, אך פרט לכך בריאים (n=26). הם השתתפו בתכנית בת 8 שבועות שכללה התערבות להפחתת מתח באמצעות מדיטצית מודעות. תפיסת חווית הדחק נבדקה על פי מדרג PPS והדמיה אנטומית באמצעות MRI לפני ואחרי ההתערבות. מדרג על פי שאלות PPS  היווה מנבא לשינויים בצפיפות החומר האפור באמיגדלה הדו צדדית. לאחר ההתערבות, המשתתפים דיווחו על ירידה משמעותית בתפיסת חווית הדחק. הפחתה בחוויית תפיסת הדחק הייתה קשורה באופן חיובי עם ירידה בצפיפות החומר האפור באזור הימני של basolateral amygdala. בעוד שמחקרים קודמים מצאו שינויים בחומר האפור כתוצאה מרכישת מידע אבסטרקטי, כישורי שפה ותנועה, מחקר זה מדגים ששינויים נוירו פלסטיים קשורים עם שיפור במשתנים פסיכולוגיים.
 
ההתמודדות עם תסמינים הכרוכים בהשתלת לשד עצם באמצעות מדיטצית מודעות: מחקר ראשוני
השתלת לשד עצם הנה חוויה נפשית ופיזית קשה הכרוכה בדחק, עבור מטופלים הלוקים בסרטן וזקוקים להשתלת לשד עצם. התערבות באמצעות מדיטצית מודעות – Mindfulness Meditation נחקרה בקרב מטופלים עם אבחנות שונות, כולל סרטן, למרות שמעט מאוד נעשה בתחום זה בקרב מטופלים מאושפזים בבתי חולים. לשימוש בטכניקות של מדיטצית מודעות, יש את הפוטנציאל לספק כישורי התמודדות למטופלים העוברים השתלת לשד עצם, ולשפר את יכולתם לעמוד מול התסמינים הלא נעימים הכרוכים בטיפול ומול העתיד הבלתי ידוע. מחקר ראשוני זה בוחן את הישימות, את העוררות הגופנית ואת התסמינים הגופניים והנפשיים במטופלים בהשתלת לשד עצם שהשתתפו בהתערבות באמצעות מדיטצית מודעות, אשר החלה לפני האשפוז ונמשכה לאחריו והמבנה שלה כלל מפגשים מודרכים של אחד על אחד ותרגול על בסיס יומי באמצעות סי.די של מדיטציה בת 17 דקות. מתוך 20 המשתתפים, 78.9% השלימו את תכנית ההתערבות. נמצאה משמעות סטטיסטית בהפחתת תסמינים גופניים כמו ירידה בקצב הדופק והנשימה ושיפור בתסמינים כלליים, לפני ואחרי כל מפגש. ממצאים אלה מדגימים את הישימות ואת התמיכה הראשונית לגבי התערבות באמצעות מדיטצית מודעות, בקרב מטופלים מאושפזים הלוקים בסרטן המלווה בתסמינים גופניים.
 
ההשפעות של תרגול מדיטציה קצר על חווית הכאב במסגרת ניסוי

מחקר זה בדק את השפעתו של תרגול קצר במדיטצית מודעות על דירוג גירוי כאב חשמלי. בניסוי 1, השתמשנו בהתערבות של מדיטצית מודעות (20 דקות ביום) ובדקנו את דירוג רמת הכאב לפני ואחרי ההתערבות. הדירוג המספרי של המשתתפים את הכאב במדרג של גבוה-נמוך, לאחר גירוי הכאב החשמלי, ירד באופן משמעותי לאחר המדיטציה. רגישות לכאב, שנמדדה על ידי שינוי בסף הכאב לגבי עוצמתו, אף היא פחתה באופן משמעותי לאחר תרגול המדיטציה. בניסוי 2 בדקנו כיצד הרפיה ומטלה מתמטית מסיחת דעת מחלישות את חווית הכאב. הסחת דעת באמצעו תרגיל מתמטי, אך לא הרפיה, הפחתה בדירוג רמת הכאב. לא הייתה ירידה ברגשות לכאב במשתתפים אלו. בניסוי 3, בדקנו באופן ישיר את השפעות המדיטציה, בהשוואה להסחת דעת באמצעות תרגיל מתמטי והרפיה. הממצאים שלנו מצביעים על כך שישנה השפעה משמעות בהפחתת הכאב בשני מצבים: מדיטציה והסחת דעת באמצעו תרגיל מתמטי. כפי שמצאנו בניסוי 1, משתתפים אלו הציגו ירידה ברגישות לכאב לאחר תרגול מדיטציה. השינויים בהערכת המודעות הוחרדה מציעים שההשפעות משככות הכאב של המדיטציה, קשורות להפחתת החרדה והגברת היכולת להתמקד ברגע הנוכחי.

השלכות: הממצאים שלנו מצביעים על כך שהתערבות על ידי מדיטצית מודעות קצרה של 3 ימים, הייתה יעילה בהפחתת מדרג הכאב והחרדה, בהשוואה לנתוני הבסיס ומניפולציות קוגניטיביות נוספות. תרגול המדיטציה הקצרה נמצא יעיל גם בהגברת כישורי המודעות.
 
עדכון של גוף המחקר במודעות: 2008

יעדים: לסקור את ההשפעות של מודעות על הנפש, המוח, על הגוף ועל ההתנהגות.

שיטות: סקירה סלקטיבית של MEDLINE, PsycINFO, Google Scholar databases
(2003–2008) תוך שימוש במילות החיפוש: "מודעות", "מדיטציה", "בריאות הנפש", "בריאות גופנית", "איכות חיים" ו"הפחתת מתחים". נבחרו 52 מאמרים אמפיריים ותיאורטיים, לסקירה.

תוצאות: גם המחקרים הבסיסיים וגם המחקרים הקליניים מצביעים על כך שפיתוח דרך מודעת יותר של הוויה, קשורה עם מתחים נפשיים נמוכים יותר, הלך רוח חיובי יותר ואיכות חיים טובה יותר. בנוסף, תרגול מודעות יכול להשפיע על המוח, על מערכת העצבים האוטונומית, על הורמוני הדחק, על מערכת החיסון ועל התנהגות הקשורה לבריאות, כולל אכילה, שינה ושימוש בחומרים ממכרים, באופנים המקדמים בריאות.

מסקנות: ישומה של טכנולוגיה מקובלת בהבנת המודעות – הטכנולוגיה הפנימית – מציבה בפנינו דרכים חדשות בהן תשומת לב, מודעות, קבלה וחמלה, עשויות לקדם בריאות אופטימלית – בנפש, בגוף, במערכות יחסים וברוח.
 
 
השימוש הקליני במדיטצית מודעות לוויסות כאב כרוני
90 מטופלים הסובלים מכאב כרוני, קבלו אימון בתכנית בת 10 שבועות של מדיטצית מודעות והרפיה להפחתת דחק ומצוקה. נצפו תוצאות בעלות משמעות סטטיסטית במרכיבים הבאים: הפחתה בכאב בעת התמקדות ברגע הנוכחי, ירידה בחוויית דימוי גוף שלילי, יכולת לדכא את פעילות הכאב, ירידה בתסמינים כלליים, ירידה בהפרעות במצב הרוח וירידה בתסמינים פסיכולוגיים, כמו חרדה ודיכאון. השימוש בתרופות משככות כאב, פחת, ורמת הפעילות ותחושת הערך העצמי, גברו. נמצא שהשיפור איננו תלוי במגדר, מקום הפנית המטופל וסוג הכאב. בהשוואה עם קבוצה של מטופלים הסובלים מכאב ומצויים תחת טיפול רפואי רגיל, בקבוצה זו לא נמצא שיפור משמעותי במדדים שהוזכרו לאחר קבלת הטיפול. במעקב, השיפורים שנצפו במהלך תוכנית תרגול המדיטציה, נותרו על כנם במשך 15 חודשים לאחר תרגול המדיטציה בכל המדדים, פרט להתמקדות ברגע הנוכחי בעת כאב. מרבית המשתתפים דיווחו על רמה גבוהה של הענות להמשיך בתרגול המדיטציה, כחלק מחיי היומיום שלהם. במאמר זה מתקיים דיון לגבי הקשר בין מדיטצית מודעות לבין השליטה על כאב כרוני.