פסיכולוגיה בודהיסטית




הקדמה

מתוך הספר: מפגש עם הבודהיזם – הפסיכולוגיה המערבית והלימוד הבודהיסטי

אוסף מאמרים על הפסיכולוגיה הבודהיסטית

Encountering Buddhism - Western Psychology and Buddhist Teachings, 2003

 

עורך וכותב הקדמה: Seth Robert Segall

תרגום: שרית שץ

 
לפני כמחצית המאה, הפסיכואנליטיקנים אריך פרום וקארן הורני פתחו בדיאלוג פורה עם מאסטר הזן היפני סוזוקי (Suzuki, Fromm, & De Martino 1963; Fields, 1992; Morvay, 1999), ובכך הניחו אבן פינה ייחודית ומשמעותית ביותר להתפתחות מערכת היחסים שבין הפסיכולוגיה האמריקאית לבין הבודהיזם. בעשותם זאת, הם הלכו בעקבותיו של קארל יונג, אשר עשה זאת לפניהם ופתח בדיאלוג דומה באירופה. כתוצאה מכך, בעשרות השנים שחלפו מאז, אלפים רבים של פסיכולוגים מן המערב, חוללו וחוו מפגשים אישיים עם הלימוד של בודהה. חלק מאותם פסיכולוגים לא עשו כל שימוש בהוראה הבודהיסטית, כאשר הם מתייחסים אל הבודהיזם כאל אוסף של שטויות אזוטריות בלתי חדירות לאדם המערבי. אחרים, כמו ריצ´רד אלפרט ולארי רוזנברג, מאוניברסיטת הרווארד, חוו התפעמות והתרגשות גדולה במפגשם עם חוכמת המזרח, עד כי התמירו את תפקידם כפסיכולוגים והפכו להיות למורים רוחניים מפורסמים ומוכרים.
 
יחד עם זאת, מרבית הפסיכולוגים שחוו מפגש עם הבודהיזם, "נפלו" במתח שהתגלה בין שני הקצוות, בתגובתם לדארמה – הוראתו של בודהה; הם נאבקו במאמצם לשלב את הלימוד הבודהיסטי עם הבנתם המדעית את טבע האדם, ובאותה עת היו מודעים למתחים הקיימים בין שתי התפיסות. כמו כן, פעמים רבות הם הבחינו בשינויים משמעתיים ולעיתים אף דרמטיים, בחייהם האישיים ובעשייה המקצועית שלהם, וזאת כתוצאה מהמאמצים הללו לשלב את הבודהיזם בחייהם האישיים והמקצועיים.
 
חצי מאה שחלפה מאז הדיאלוג הראשוני בין הפסיכואנליזה לבין הזן, הן הפסיכולוגיה המערבית והן הבנת המערב את הבודהיזם, עברו שינויים ותהפוכות רדיקליים. הפסיכולוגיה עברה מהפכות רבות שהתרחשו בזו אחר זו ובאותה עת, בהתייחס לפסיכולוגיה הקוגניטיבית, תיאורית המערכות, נוירו-פסיכולוגיה, פסיכו-ביולוגיה התפתחותית, תבונה מלאכותית, פסיכיאטריה ביולוגית, תיאורית ההתקשרות, תיאורית יחסי אובייקט, פסיכולוגית העצמי, טראומתולוגיה, פסיכולוגיה הומניסטית ופסיכולוגיה טראנספרסונלית. באותה עת, הבודהיזם המערבי עבר שינויים, הן בשל פתיחת הערוץ התיירותי אל המזרח והתעצמותו והן בשל גל עצום של מורים רבים שהגיעו מן המזרח, אל המערב, מיפן, קוראה וויטנאם אשר הביאו את הזן בודהיזם, המסורות הבודהיסטיות מתאילנד ובורמה והבודהיזם הטיבטי מן הגולה הטיבטית. בנוסף לכך,המערב היה עד לגל עצום של הגירה של מהגרים מהארצות האסיאתיות, שהביאו עמם את מורשתם הבודהיסטית (בודהיזם הארץ הטהורה והבודהיזם Nichiren).

לכל התהפוכות הללו היו השלכות משמעותיות לגבי הבנת המערב את הבודהיזם, ובכללן הבנה גוברת והולכת את טבעו הרב גוני והרב צדדי של הבודהיזם.  

התפתחה מודעות רחבה יותר להקבלות הקיימות בין התפיסות הבודהיסטיות לבין ההתפתחויות שחלו בנוירו-פסיכולוגיה המערבית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. קיימות הקבלות דרמטיות בין הדגמים השונים של הנפש והתודעה, כפי שפותחו בשנים האחרונות על ידי תיארוטיקנים מערביים החוקרים את התודעה האנושית ואת טבעם של תהליכים תודעתיים גבוהים, לבין תפיסת הלבה המרכזית של הבודהיזם לגבי anatta או "לא-עצמי".

 
כמו כן, קיימת כיום התייחסות רצינית משמעותית להבחנה בדמיון הרב הקיים בין הבודהיזם לבין הגישות ההומניסטיות/הפנומנולוגיות המערביות בהתייחס להבנת ההוויה האנושית. התובנות הבודהיסטיות לגבי הדיכוטומיות של עצמי/זולת וגוף/נפש מוצאות הדהוד ברעיונות אקזיסטנציאליסטיים של "להיות בעולם" (Heidegger, 1947/1973) והגוף הנחווה.

בנוסף לכך, נראה שחלק מסוגי התרגולים המדיטטיביים הבודהיסטיים, תואמים באופן מוחלט לגישה הפנומנולוגית המערבית בהתייחס להבנת המציאות.

 
העובדה שההוראה הבודהיסטית לסוגיה מקבילה בעת ובעונה אחת הן לגישות המדעיות החדשניות והן לגישות הפסיכולוגיות האקזיסטנציאליסטיות/פנומנולוגיות, עשויה להיות בעלת ערך עצום למערב; התפיסה הבודהיסטית לגבי מציאת "שביל הזהב/הדרך האמצעית", מציעה הזדמנות לאיחוי הפערים שבין שני עולמות שונים אלה. 

לדוגמא, בלימודי לתואר שני בשנות ה-70, נחשפתי למספר תיאוריות טיפוליות המבוססות על הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT). כל אחת מהן הדגישה את הערך הרב שיש בניטור עצמי של דפוסי החשיבה והתמקדות במערכת אמונות בלתי מתפקדת. כמו כן נחשפתי למספר גישות ניסיוניות אשר הפחיתו בערך הקשב לרעיונות וצורת חשיבה, אך הדגישו דגש רב את הניטור של ההיבטים הרגשיים והגופניים של החוויות הנחוות. כפסיכולוג מטפל מצאתי את עצמי מתחבט בין הגישות הללו במשך עשורי שנים באופן אקלקטי מעט פזור דעת ובלתי ממוקד. למרות זאת, תחושת חוסר המיקוד אותה חוויתי התבהרה כאשר קראתי את הסוטרה סָאטִיפָּאטָנָה Satipatthana Sutta, המביאה את השיח של בודהה על "יסודות המודעות והקשב הפנימי" אשר מתייחס לניטור החוויות המחשבתיות, הרעיוניות, הרגשיות והגופניות כתהליך אינטגרטיבי אחד. התובנות החדשות שחוויתי, אפשרו לי ליישם טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות וטכניקות חווייתיות המתפרסות כולן בתוך מסגרת תיאורטית אחת.

וכך נוכחתי לדעת שגישות בודהיסטיות דומות של "הדרך האמצעית" לסוגיות של סובייקטיביות ואובייקטיביות, גורל קבוע מראש (דטרמיניזם) ובחירה חופשית וטבע העצמי, עשויות להיות יעילות ביותר עבור הפסיכולוגיה המערבית. מעל לכל, הבודהיזם מייצג התייחסות כוללנית, מובחנת וחומלת לדילמות האנושיות הבסיסיות שיש להן הדהוד רב באורח החיים המודרני.